החלטה בתיק תא"מ 4516-05-09

ביום 7/5/2009 הגיש התובע (שמו אינו ידוע אולם מספר הזיהוי של ועובדות כתב התביעה מגלים, כי המדובר בתובע ולא במשהו אחר) תביעה כנגד הנתבעת, שותפות רשומה.

ביום 28/11/2011, ניתן פס"ד בהעדר הגנה.

ביום 20/12/2011, הוגשה בקשת הנתבעת לביטול פסה"ד הנ"ל.

הבקשה מציינת, כי ביום 1/12/2011, קיבלה הנתבעת לראשונה את פסה"ד ולראשונה נודע לה על הגשת כתב התביעה.

הבקשה נסמכת בתצהירו של מר אברהם אשריאן, עובד המבקשת, שתפקידו עפ"י המוצהר, להופיע בשמה, בתביעות המוגשות נגדה.

העובד האחראי בטיפול התביעות, מציין, כי המבקשת מקצה משאבים רבים לצורך טיפול בתביעות המוגשות נגדם, ובמקרים חריגים, גם מעסיקה משרד עורכי -דין לשם כך.

במרבית המקרים המצהיר, הוא אשר אמור  על הכנת כתבי הגנה.

המצהיר מציין, כי נוכח לדעת שלא הגיע כתב תביעה והזמנה לדין.

הוא נוכח כך, שאחרת היה מטפל בו, כמו בכל תביעה.

המצהיר, מתייחס גם לטענות הטובות שיש למבקשת כנגד התביעה המתבססות על הסכם בין הצדדים מיום 5/1/2009, אשר אותו הפר התובע.

באשר לנסיבות המסירה הנטענות בבקשת התובע ליתן פס"ד בהעדר, מציין המצהיר, כי הוא סבור שהן מעוררות סימני שאלה רבים.

תשובת התובע הוגשה ביום 26/1/2012, מציינת היא, כי המבקשת קיבלה את כתב התביעה והתעלמה מדעת, ולכן אין כל מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק.

כמו כן, מכתיר המשיב את טענות ההגנה הטובות של המבקשת, כבעלות סיכוי קלוש.

תשובת המבקשת למענה המשיב, הוגשה ביום 5/2/2012 מציינת היא, כי בהמשך להחלטה מיום 21/2/2011, הפקידה פיקדון בן 6,000 ש"ח ביום 24/1/2012 ושבה ומכחישה את קבלת כתב התביעה.

בהחלטה מיום 28/11/2011 אשר ניתנה בבקשה שהובאה בפני יום קודם לכן, למרות שחלפו 10 חודשים בין לבין, נקבע, כי אין צורך ב- 3 נסיונות מסירה, כאשר כבר בראשון תוצאת הניסיון הייתה "סירב לקבל".

אך, כיון שהמוסר הצהיר, כי סירבו לקבל ממנו את כתב התביעה ביום 30/12/2009 נקבע כי יינתן פס"ד על בסיס הצהרתו, וכך כן היה.

המען על גבי אישור המסירה והמען בבקשה לביטול פס"ד, הוא אותו מען.

בין מועד מתן פסה"ד לבין מועד הגשת הבקשה לביטול, חלפו פחות מ- 30 ימים.

נוכח הספק העולה למקרא הנזכר לעיל, דומני, כי יהיה זה ראוי ונכון להורות על ביטול פסה"ד מטעמי צדק, תוך הותרת העירבון המופקד במקומו, עד אשר תתברר התובענה לגופו של עניין.